לחבוק קיימות באמנות: דרך לעתיד ירוק יותר
1. הרגע הלא פתור
לכל אובייקט יש שרשרת אספקה.
גם לאמנות.
נייר מגיע מאיפשהו. דיו הוא תהליך כימי. למשלוח יש עלות פחמנית. השאלה אינה אם ליצירת אמנות יש השפעה — יש לה — אלא אם מתייחסים להשפעה הזו ברצינות.
2. האילוץ
אמנות בת-קיימא אינה הצהרה. היא סדרה של החלטות, שחוזרות על עצמן.
המודל הסטנדרטי לייצור הדפסים: לייצר כמויות גדולות, להוריד את עלות היחידה, למכור את מה שנמכר, ולזרוק את השאר. ייצור היתר טבוע בכלכלה עצמה. זה יעיל — עד שסופרים את מה שנזרק לפח.
מודל אחר אפשרי. הוא דורש לקבל עלות גבוהה יותר ליחידה בתמורה לייצור פחות — ולעשות זאת נכון.
3. הגישה
חומרים. ניירות נטולי חומצה במשקל 300gsm. דיו על בסיס סויה — פליטות VOC נמוכות יותר מחלופות על בסיס נפט, מתכלה בסוף חייו. אלה אינן בחירות שיווקיות. אלה החומרים הנכונים להדפסה ארכיבית, ובמקרה הם גם האחראיים יותר.
מהדורות. 100 הדפסים ליצירה, ואז סגירה לצמיתות. בלי הדפסות חוזרות, בלי סבבי חיסול, בלי עודפים. הגבלת המהדורה היא גם החלטה אמנותית וגם החלטת ייצור. לייצר פחות היא הדרך הישירה ביותר לבזבז פחות.
משלוח. משלוח מודע-פחמן בכל ההזמנות. לא ניטרליות פחמנית כהצהרה גורפת, אלא מודעות פחמנית כפרקטיקה — קבלת החלטות מודעות לגבי מובילים, מסלולים וחומרי אריזה.
4. ההיגיון
קיימות באמנות אינה על ביטול ההשפעה. היא על כוונה.
הדפס שנעשה בקפידה, מחומרים טובים, ששורד עשרים שנה על קיר, הוא הדפס שאין צורך להחליף. אריכות ימים היא קיימות. האובייקט שמחזיק מעמד אינו הופך לפסולת.
5. הרהור
לייצר פחות, טוב יותר, ושמחזיק מעמד — זו העמדה הבת-קיימא היחידה שעומדת במבחן.
זה גם מה שהופך מהדורה מוגבלת לשווה החזקה.
מהדורות מוגבלות. חומרים ארכיביים. משלוח מודע-פחמן. yagilweiler.com
